קידוש שם שמיים ברבים מעשה אחד של קידוש שם שמיים ברבים - ערכו עולה על אלף התנחלויות.כל נסיגה מנחלת אבותינו בארץ ישראל, היא בגדר נסיגה מקידוש שמו, אין הבדל בין נסיגה מימית לבין נסיגה מהר הבית או מלבנון. הכל הוא בגדר "הארץ המובטחת" ואנשים שאינם מבינים זאת אינם מבינים כלום! אין הם חשים שבנסיגתנו מחללים אנו את שם קודשו, וכבר כתב רש"י "שפלותן של ישראל - חילול שמו הוא"
ענווה וגאוה לפעמים הגאווה משתמעת בשפלות גדולה, וזו למעשה הגאווה הכי קשה. אני זוכר שבפעם הראשונה שהייתי בישיבת "מיר" בשנת תש'ח - שמעתי מפיו של המשגיח שאמר לנו בעת שיעור מוסר כי יש יהודי שעומד ב"מזרח", טלית על ראשו והוא מתפלל ומתנענע בדבקות, ואותו אדם המתעטף בטלית אומר בליבו: "הנה כולם חושבים שאני צדיק..."הגאווה היא שורש הרע שבעולם! אין אדם השודד בנק "כעבירה לשמה". אדם שודד, כי רוצה הוא את הכסף. ולמה כסף? להנות מזה! בית יפה, אוטו חדש, וזה למעשה תולדות הגאווה.הדיכאון - סימן מובהק של הגאווה. מי אתה שהנך שרוי בדיכאון?מובא בתלמוד ירושלמי מסכת תענית "שיתף הקב"ה את שמו הגדול בישראל". הקב"ה עשה שותפות עם מלכות עם ישראל, כל יהודי היה צריך לקום כל בוקר ולרקוד ולזמר: "אני מלך". הוא חייב להיות גאה בכך ולכן אין עניין של ענווה במישור הלאומי, אלא רק במישור האישי.
גאולה המפתח לגאולה בידינו: קידוש השם, בטחון בה' ומסירות נפש.ברור שהמדינה היא לא "עקבתא דמשיחא" אלא "אתחלתא דגאולה", אנחנו רואים בעין את התגשמות הפסוק בזכריה "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלים... ילדים וילדות משחקים ברחבתיה". עובדה! זה לא "מאן דאמר" אלא זו עובדה פשוטה. אנחנו צריכים להחיש את ביאת המשיח לא רק להמתין לו ולחכות! בפינו ובלבבנו הדבר כי מעשים ומסירות יחישו את בואו.
לימוד תורה
יש דברים שחייבים ללמוד בע"פ: פרק ל"ו ביחזקאל, תנא דבי אליהו, כתבי רבנו בחיי.בישיבות אין לומדים תנ"ך - כי זהו הספר היחידי ללא הסכמות...אדם שאינו קובע עתים לתורה, אינו מסוגל להגיע להבנה איך להתנהג. לשבת וללמוד זה המפתח ולא להגיד "אין זמן" כי למעשה יש זמן! קבל על עצמך ללמוד לפחות שעה ביום בין 6 ל7- בבוקר, אפילו "יתהפך העולם". אהבת ישראל אנחנו צריכים להיות מלאי אהבה, אהבת ישראל, כי שנאה - זה הרס. עם זאת אדם חייב להבין, כי יש גם עת לשנא, שהרי כך לימדנו החכם מכל אדם: "עת לשנא". יש הלכות אהבה וישנן הלכות שנאה ואדם שאינו לומד, אינו מסוגל להבחין ביניהם. ישנם המדברים תדיר על אהבה ויש להם בליבם שנאה להחריד.המתנגד לכפייה דתית עובר "על כבודי לא מחיתם, על כבודכם מחיתם". נגד חילול שבת לא מחיתם על הזכות לחלל שבת מחיתם?מה מובנה של אהבת ישראל? אילו כל יהודי היה טוב, אין צורך בציווי, שהרי זה דבר מובן מאליו, אלא עלינו לאהוב דווקא אנשים המרגיזים אותנו. גדולתו של משה רבנו לא היתה בזה שעלה להר סיני 40 יום ולילה, גדלותו היתה שהוא סבל את ישראל 40 שנה במדבר... אמת "חותמו של הקב"ה אמת" מדוע דווקא אמת ולא חסד, רחמים או ענווה? התשובה היא, שכאשר אין אמת, אז גם החסד אינו חסד, הרחמים אינם רחמים והענווה אינה ענווה.99% מאמת זה 100% שקר. למה הדבר דומה? לתחרות ריצה ל - 100 מטר. אחד הרצים הגיע ראשון למרחק- 99 מטר אך לא המשיך, האם הוא ניצח?השקר מבחין מיד באמת וחושש מפניה.אין מקום לדמוקרטיה בעם ישראל! שהרי לא יכול להיות שעם ישראל קיבלו את האמת בהר סיני וכל 4 שנים הם יצביעו אם מקבלים הם אותה אם לאו. שמחה אין דבר בעולם שכדאי לאדם להיות שרוי בדיכאון בשבילו.השמחה - היא ההוכחה באמונה בקדוש ברוך הוא.כל יהודי חייב לקום בבוקר ולומר בכוונה גדולה: "אשרינו שזכינו לכך מה טוב חלקנו, אשרינו שיהודים אנו." איזה מזל! 5 מליארד בני אדם ישנם בעולם בקושי יש 11 מיליון יהודים ואנו זכינו להיות נמנים עמהם. ולכן האדם חייב להיות שרוי בשמחה תמיד. מנהיגים בימינו, לא יכול להיות ת"ח מנהיג אמיתי, שלא ייעצר."כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים". לא כתוב בתורה כי השוחד יעוור טיפשים או יסלף דברי רשעים, אלא פקחים וצדיקים. כי דווקא הם צריכים להיזהר מקבלת שוחד - מענקים לישיבות ולמוסדות ובלבד ש"ילכו בתלם"... מנהיג, נבחן במה שהוא עושה כאשר אין כלי התקשורת מלווים את מעשיו. הוא נבחן בדברים הקטנים ולאו דווקא במעשים הגדולים!"אחרי החורבן ניתנה הנבואה לקטנים ושוטים". כשקם מנהיג ואומר דברים נגד הזרם - מכנים אותו "נביא החורבן" או שוטה.הקב"ה בחר במשה והועידו למנהיג, משום שראה כי הוא נכון למסור נפשו בשביל עם ישראל, משה היה נסיך ויכל היה להיות מלך, הוא הפסיד את כל זאת כיוון שראה גוי המכה יהודי. אילו זה היה קורה היום, היו אומרים לו: נכון, יהודי נהרג, אבל תשתדל להיות מציאותי! המתן קצת, אל תהיה פזיז, בעוד 5, 10 שנים תהיה אתה פרעה ואו - אז תוציא את כולם לחופשי.כמה קל להיות נביא בבית המדרש, כמה קשה להיות נביא בשווקים! ישנן ישיבות שמכשירים בני תורה לשבת בישיבה. כמה קל הדבר, אולם העם לא נמצא בישיבה, העם נמצא בשווקים, גם ירמיהו הנביא לא היה נושא דבריו בבתי כנסת ומדרש. עול מלכות שמים תנועת "כך" אינה מפלגה, היא רעיון.הלכתי לגדול בישראל וביקשתיו לציידני במכתב. השיבני: יש לי מוסד שאני מקבל עבורו מענקים ממשלתיים. הכיצד יכול אני להפסיד זאת?יש החושבים שקנאי אמיתי, צריך לנהוג "כסח" בכל דבר. אדם זה אינו קנאי אלא רגזן וכעסן. קנאי אמיתי הוא זה המקנא לה', גם לשלום וגם למלחמה. אין קיצוניות ביהדות, יש לעשות מה שצריך! שלום או מלחמה.יש יהודי חסיד שעומד בכניסה לירושלים כל שבת כבר 17 שנה וקורא בקול "שאבס"! "שאבס"! ראיתיו שם וחשבתי לעצמי וכי סבור הוא שזה יעזור? אלא מאי? מרגיש הוא חובה לעצמו לקום ולזעוק "שאבס"! אף אם קריאתו לא תעזור ואת שמוטל עליו - הוא עושה, ללא חשבונות.איננו מחוייבים להצליח, אבל חייבים אנו לעשות! בטחון בה' תפילת "שמונה עשרה" היא מרכז התפילה, משום שהאדם אומר: "איני מסוגל לעזור לעצמי רק אתה יכול לעזור לי", זוהי מידת הכנעה! מאידך גיסא פעם בברוקלין אמרתי ליהודי מגודל זקן "אז תגיד תהילים", והלה צחק, לזאת ייקרא - חוסר אמונה. הבדלה
אין קדושה ללא הבדלה, אין דו - קיום בין קדושה לטומאה בין טוב ורע. כדי להגיע לקדושה - יש צורך בפרישות והבדלה.